→ חזרה לספרייה הדיגיטליתמאמר

מהרהוריה של יועמ״שית בעידן ה - AI

מהרהוריה של יועמ״שית בעידן ה - AI

יועצת משפטית בעידן ה- AI

לפעמים נדמה לי שמהפכת ה-AI לא הגיעה, היא התגנבה. בלי רעש, בלי הכרזות גדולות, פשוט פתחה מסמך, התיישבה לידי – והתחילה לנסח. לא ציפיתי לשותפה חדשה, ובטח לא כזו שמציעה טיוטות תוך שניות. אז לא, אני לא חוששת שהבינה המלאכותית תיקח לי את המקום – אני פשוט לומדת לשבת לידה.

כי עיקר השינוי הוא לא במה שה-AI יודעת לעשות, אלא במה שהיא משנה בי: פחות זמן על ניסוחים, יותר מחשבה על תכלית. פחות שחיקה, יותר חידוד של ערך. ודווקא בגלל זה, עכשיו יותר מתמיד, שווה לשאול: מה נשאר לנו כבני אדם? והתשובה, לפחות מבחינתי, דווקא מרגשת.

כי ככל שה-AI משתפרת בניסוח, כך מתחדד הפער בין לנסח, לבין להבין. לנסח זו מיומנות אבל להבין זו אחריות. אפשר לבקש מהצ׳אט משפט פתיחה מרשים להסכם, אבל הוא לא יידע לקרוא את החדר, את החששות של הלקוח, את הפוליטיקה שמבעבעת מתחת לפני השטח. הוא לא ישאל למה דווקא עכשיו חשוב להוסיף את הסעיף הזה, או מה יקרה אם נוותר עליו.

ההבנה המשפטית, האמיתית, נמצאת במקומות שבהם אין תשובה אחת נכונה. היא לא מסתכמת בידע, אלא בשיפוט, בשיקול דעת, ביכולת לקחת מידע, הקשרים, אינטואיציה, ולזקק מהם מהלך. וזו טריטוריה שה-AI עדיין לא שוחה בה.

שני דורות של משפטנים – לפני ואחרי ה- AI

אני חושבת שיש הבדל תהומי בין עורך דין שבתקופת לימודי המשפטים שלו כבר שלט בכלי בינה מלאכותית, לבין עורך דין שגילה אותה בשלב מאוחר יותר, לרוב תוך כדי קריירה שכבר נבנתה, ועם לא מעט סקפטיות מובנית.

אותם עורכי דין צעירים, שבתקופת הלימודים כבר כתבו עבודות עם סיוע של בינה מלאכותית, שסיכמו מאמרים בלחיצת כפתור, שניסחו מיילים בעזרת פרומפטים - רואים בטכנולוגיה הזו דבר מובן מאליו. מבחינתם, אין שום סיבה לכתוב מסמך מאפס כשאפשר לקבל ״הצעה״ תוך שניות ולהתחיל משם. הם גם לא מתרגשים מהטעויות של הבינה המלאכותית, הם פשוט מבקשים גרסה אחרת.

לעומתם, עורכי הדין המנוסים צעדו בשביל אחר לגמרי. לא גדלנו על פרומפטים, אלא על פסקי דין ומשפט משווה. אנחנו הדור שידע לקצר עבודת סמינר מ־30 עמודים לשבעה בדיוק - לא בעזרת אלגוריתם, אלא בעזרת הרבה כוסות אספרסו ולילה לבן. סיכמנו מאמרים עם טוש זוהר, לא עם כפתור. ניסחנו טיוטות מאפס, מחקנו, שכתבנו - והכול בלי “גרסה משופרת” תוך שנייה.

ולכן בהתחלה רובנו הסתכלנו על הבינה המלאכותית בחשד. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפתחתי את הצ'אט GPT, הדבר האחרון שחשבתי לשאול אותו זו שאלת הגבלת אחריות או השוואה בין שני נוסחים, או הכנת טיוטה להסכם, בסך הכל ביקשתי ממנו שיעזור לי להמציא מתכונים לארוחת ערב. לקח זמן עד שהעזתי להכניס אותו לעולם העבודה שלי.

והיום ה- AI שם, כל הזמן.

היום כמעט כל מסמך עובר דרכה. לא בגלל שהיא יודעת הכול, אלא כי היא תמיד זמינה, תמיד מציעה רעיון, ולעיתים קרובות - קולעת. אז ניסוחים ראשוניים, סיעור מוחות, מיילים מסובכים וחוזים רגישים - הכול מתחיל שם.

וזו בדיוק השאלה: אם כולם משתמשים באותם כלים חכמים, איפה עובר הקו בין עורך דין מנוסה לעורך דין צעיר?

אולי בדומה לנהג צעיר עם GPS משוכלל — טס קדימה, יודע כל קיצור, אבל אם המסלול משתנה? הוא לא בטוח אם לפנות שמאלה או פשוט לעצור. לעומתו, עורך הדין הוותיק לא זקוק למפה בשביל להבין את הדרך. הוא כבר ראה את העליות, את הסיבובים ואת כל המקומות שבהם מישהו שכח לשים תמרור.

הטכנולוגיה מצמצמת את הפער, אבל לא מוחקת אותו. היא פשוט הופכת אותו מתפיסת ידע לתפיסת עומק. כי מי שמבין הקשר, סיכון, אסטרטגיה, לא צריך לשאול את הבינה מה לעשות. הוא רק מבקש ניסוח — כי הוא כבר יודע מה הוא רוצה להגיד.

והכי חשוב? לדעת לעבור נתיב כשצריך — גם בלי הנחיה קולית.

ומה צפוי לנו בעתיד?

השינויים שאנחנו רואים עכשיו הם לא סתם עוד עדכון טכנולוגי. זה לא המעבר מהפקס לאימייל, או מהמכונת כתיבה לוורד. הפעם, הכלי החדש לא רק מסייע לנו - הוא פשוט חושב במקומנו. וזה משנה הכל.

זה כמו הזיכרון שלנו לטלפונים - פעם ידענו בעל פה את כל המספרים של החברים בכיתב, היום בקושי זוכרים את של בני הזוג. או הניווט - פעם היינו מסתובבים עם מפות נייר, אבודים ברחובות, מבלים שעות לחפש את הדרך הנכונה. היום? סומכים על ווייז ודי.

לא שזה אומר שהיכולות הישנות לא היו חשובות, פשוט פתאום הן לא משחקות תפקיד קריטי. האם היום עלינו לדעת להדליק אש עם זרדים ומקלות כדי לשרוד? כנראה שלא.

אז האם גם היכולות המשפטיות הישנות יהפכו ללא רלוונטיות? האם בעוד כמה שנים לא נצטרך לדעת איך לקצר טיוטת הסכם או לנסח טיעון משפטי ברור?

והשאלה היא – מדובר בשינוי אבולוציוני או במהפכה של ממש? אני חושבת שהתשובה כבר די ברורה.

הבינה כותבת, אבל מי מדבר?

הבינה המלאכותית כאן בשביל לעזור, זה ברור. אבל כשזה מגיע לעמוד מול אנשים – הנהלת חברה, דירקטוריון, לקוחות, או אפילו עורך דין מהצד השני – כאן היא עדיין לא נכנסת לתמונה. כי זה לא מספיק לנסח טקסטים או לשפוך מיילים מוכנים. מה שצריך זה לדעת איך לדבר, להסביר, לשכנע. לנהל משא ומתן. לא על טלפרומפטרים, לא על טקסטים שהוזנו מראש, אלא מתוך שליטה אמיתית, שמבוססת על הבנה עמוקה של ההקשר האנושי והדינמיקה שבין בני אדם.

לא שאני אומרת שהעתיד לא יכול להפתיע אותנו עם אוזניות שמדריכות אותנו בזמן אמת על מה להגיד או איך להגיב. מי יודע, אולי נגיע ליום שבו טכנולוגיה תעשה את כל העבודה הקשה? אבל היום? היום המוח האנושי עדיין שומר על היתרון.

ולכן, זו בדיוק אחת המיומנויות החשובות ביותר שצריך לטפח עכשיו: לדעת לדבר בצורה ברורה, משכנעת, רהוטה – מבלי להיעזר בנוסחים מוכנים, בלי טכנולוגיה. פשוט מתוך הבנה אמיתית של מה קורה מסביב. וזו בדיוק היכולת שתהפוך אותנו לא רק ל"כותבים טובים" – אלא ל"משפטנים שמובילים את השיחה".

עורך הדין של הדור הבא לא חייב לדעת הכל, אבל הוא חייב לדעת לחשוב

הבינה המלאכותית כאן כדי לשדרג את העבודה שלנו, לא כדי להחליף אותנו. כעורכי דין, אנחנו יודעים שמה שחשוב באמת זה לא רק לנסח מייל או לכתוב חוזה בצורה מהירה - אלא להבין את הסיפור מאחורי המילים, לזהות את הסיכונים שממוקמים בין השורות, ולדעת מתי צריך לשאול את השאלה הנכונה, ולא סתם לקבל תשובה.

אני לא מתיימרת להיות מומחית בבינה מלאכותית, אבל אני בהחלט מבינה את המקום שלה בעולם שלנו. היא הכלי, לא המומחה. אנחנו אלו שמבינים את הדקויות, את ההקשר, את מה שלא נאמר. אז כן, כלים חדשים בהחלט יעשו את העבודה הרבה יותר מהירה, אבל בסופו של דבר, מי שיצליח להוביל את השדה הוא זה שמבין איך לנצל את הטכנולוגיה כדי לשדרג את ההבנה האנושית, לא להחליף אותה.

אני חושבת שכבר כולנו מבינים שהבינה המלאכותית לא תחליף אותנו. אבל היא בהחלט תחליף את מי שלא ידע לעבוד איתה. יותר מזה, היא גם תחשוף מהר מאוד, מי רק מנסח, ומי באמת מבין. ומי שבאמת מבין, לא יפחד מהשינוי. הוא יוביל אותו.

תגובות