למה כדאי לכם להעסיק עורכות דין מהמגזר הציבורי?

מחבר המאמר: עו"ד עמוס איתן, Head of AI Legal Governance at Wix
*כל האמור בפוסט בנוגע לעורכות דין מתייחס גם לעורכי דין *
"למשרה חדשה ומגניבה במחלקה המשפטית שלנו, אנחנו מחפשים עורכת דין, בוותק של 2-4 שנות ניסיון, בעלת ניסיון בתפקידי ייעוץ משפטי בחברה גדולה או במשרד עורכי-דין מוביל".
מכירים את התבנית הזאת? פשוטה, קליטה, מוכרת. בתבנית הזאת של פרסום המשרה יש שתי אפשרויות מבחינת הניסיון הרלוונטי של המועמדות הללו: ייעוץ משפטי בחברה אחרת או עבודה במשרד עורכי-דין.
אלה שתי אפשרויות מצוינות. המחלקות המשפטיות ברוב החברות אכן מורכבות מההרכב הזה של עורכות דין - יוצאות מחלקות משפטיות אחרות ויוצאות משרדי עורכי דין. הפירמות הגדולות הן חממה מעולה לגידול של עורכות דין מקצועניות, חדות וחכמות, שתוכלנה לתרום המון כשהן משתלבות כיועצות משפטיות בחברות. כמובן שהדבר נכון גם לעורכות דין שעבדו בחברה אחת ועוברות לעבור בחברת אחרת: עורכות הדין האלה יודעות במיוחד כיצד עובדת החשיבה העסקית של חברה; איך לדבר ב"שפה" של עובדים במחלקות אחרות (למשל, "שפת" המכירות או "שפת" השיווק); ואיך לקדם את המטרות העסקיות של החברה תחת מגבלות החוק.
עם זאת, מודעות כאלה עלולות לפספס קבוצה שלישית של עורכות דין - יוצאות המגזר הציבורי. עורכות דין שעבדו לפני כן בפרקליטות, במערך הייעוץ המשפטי לממשלה, בצה"ל, במחלקות הסיוע המשפטי, במחלקות הייעוץ המשפטי במשרדי ממשלה או ברשויות מקומיות. לעיתים משוחחות איתי עורכות דין שעובדות במגזר הציבורי ומבקשות להתייעץ לקראת שינוי כיוון בקריירה, לרוב כחלק מרצון לעבוד כיועצות משפטיות פנימיות בחברות. המעבר הזה הוא קשה ומאתגר, ועורכות הדין האלה נתקלות לא פעם במחסום כמעט בלתי-עביר, בדמות הדרישות המקדמיות למשרה (זוכרים? "למשרה חדשה ומגניבה…" למעלה).
אבל למה שתיקחו בכלל עורכות דין מהמגזר הציבורי? אילו יתרונות יכולים לצמוח מכך? מיד אתייחס לארבעה יתרונות מרכזיים. אבל לפני היתרונות עצמם אני רוצה להתייחס לסטיגמה קשה ממנה סובלות יוצאות המגזר הציבורי. הסטיגמה הזאת הייתה כנראה בראשם של רבים ממי שקרא עד כאן, והיא: "המגזר הציבורי מורכב מאנשים שרגילים לעבוד עד 14:00 ("העט נופל")"; "הם לא מורגלים לעבוד קשה"; "אכפת להם רק מהקביעות"; "יש להם אורח חשיבה מקובע ובירוקרטי"; ועוד ועוד סטיגמות דומות. כנראה שאכן יש מקומות מסוימים במגזר הציבורי שבהם הסטיגמות האלה נכונות. אבל לפי מיטב ידיעתי וניסיוני, מדובר במקומות מועטים ונדירים. רוב עובדות המגזר הציבורי הן מעולות ומלאות מוטיבציה (ותכף נפרט למה זה ככה). יש מחלקות שלמות בפרקליטות שבהן "לילות לבנים" הם דבר שבשגרה. חוץ מזה, יהיה לכם קל מאוד לזהות את המועמדות שמגיעות מאותם מקומות שלגביהם הסטיגמות נכונות - הן פשוט לא יגישו קורות חיים מלכתחילה, כי יש להן קביעות :)
אז מה היתרונות בכלל של להעסיק עורכות דין מהמגזר הציבורי? אני חושב שיש הרבה, אבל אתמקד כאן בארבעה מרכזיים.
ראשית, תחושת השליחות. במגזר הציבורי יש בעיה תמידית של חוסר במשאבים. רוב עובדות המגזר הציבורי משתכרות בשכר נמוך יותר מהשכר במגזר הפרטי, אבל עדיין קמות בבוקר לעבודה כל יום. הסיבה המרכזית היא תחושת השליחות שהן מרגישות, לפיה מה שהן עושות הוא חשוב, נכון, תורם לציבור, וכדומה. תחושת השליחות הזאת היא מאפיין חזק ודומיננטי של עובדות המגזר הציבורי. העובדה שכך הן מרגישות כל בוקר מעידה על כך שלבן של העובדות האלה במקום הנכון, ואלה בדיוק סוג האנשים שאתם רוצים שיעבדו צד לצד לידכם. אלה בדיוק העובדות שיתנו כתף כשצריך, ידחפו את עצמן עד לקצה כדי לעמוד במשימה, ילכו את ה"אקסטרה מייל", ולא יתקטטנו על מספר שעות עבודה, על לחץ או יתלוננו כשהתנאים ישתנו מעט.
שנית, יצירתיות. המגזר הציבורי הוא מגזר שמתנהל באופן קבוע תחת חוסר במשאבים. עובדות המגזר הציבורי רגילות לשמוע את התשובה ש"אין משאבים לזה" או "אין תקציב" - ולמרות זאת הן מוצאות פתרונות. עבודה לאורך זמן בסביבה של חוסר במשאבים משמעותה פיתוח, כמעט אוטומטי, של יצירתיות ומחשבה מחוץ לקופסה. זה נכון שגם במגזר הפרטי התקציב מוגבל תמיד ואינו בלתי מוגבלת. אבל בכל זאת, חברות למטרות רווח ימצאו בדרך כלל תקציב למשימות החשובות ביותר. במגזר הציבורי, לפעמים אין תקציב גם לדברים החשובים ביותר. בגלל שהדברים האלה עדיין חשובים, זאת אחריות של העובדות למצוא פתרונות יצירתיים ולהצליח להביא תוצאות.
שלישית, וכפועל יוצא מהנקודה הזאת של חוסר במשאבים, במקומות רבים במגזר הציבורי פיתחו עורכות הדין יכולת מצוינת של הבחנה בין עיקר וטפל. כשאין מספיק משאבים לכל הדברים שצריך לעשות, וכשכל המשימות הן חשובות ונכונות וטובות ומקדמות את האינטרס הציבורי, העובדות הן אלה שנאלצות לתעדף מה חשוב ומה חשוב יותר. ככלל, יוצאות המגזר הציבורי יודעות במהירות ובאופן אינטואיטיבי לדעת כמה משאבים להשקיע על משימה מסוימת בצורה שתספק תוצאה טובה, אך גם תוך ניצול יעיל של משאבי הזמן.
רביעית, ואולי הדבר המרכזי, הוא שוני בתפיסת העולם וזווית הראיה. בעיני, יש יתרון אדיר לכך שסביב שולחן מקבלות ההחלטות במחלקה המשפטית תשבנה עובדות מרקעים שונים, עם ניסיון שונה, ועם זווית מחשבה וראיה שונה. עורכות הדין האלה נחשפו לשיקולים והחלטות שבמשרדי עורכי הדין רואים רק לעיתים נדירות: איך חושב רגולטור; מה השיקולים שעומדים בפני פרקליט; איך מקבל יועץ משפטי של משרד ממשלתי החלטה. כל אלה הן זוויות הסתכלות שונות וחשובות, שיכולות לספק ראיה רעננה לבעיות קיימות.
והערה לקראת סיום. כמו כל סוגי הפוסטים שמדברים על עובדים באופן כללי, עשיתי בפוסט הזה הכללות. לא כל האנשים חכמים ונבונים ויודעים את התורה, זה ברור. המאפיינים שמניתי מן הסתם לא מתקיימים בכל מקום במגזר הציבורי. אבל כמו תמיד, גיוס עובדים זאת משימה לא פשוטה, וצריך לדעת לאתר את העובדות המתאימות עבור המחלקה המשפטית שלכם. בפוסט זה ביקשתי להצביע על אפשרות נוספת, ולסייע לכם לא לפסול על הסף מועמדות טובות עם ניסיון שונה ממה שהתרגלנו כולנו לחפש.
אם תרצו, תוכלו פשוט להשתמש בנוסח הבא:
"למשרה חדשה ומגניבה במחלקה המשפטית שלנו, אנחנו מחפשים עורכת דין, בוותק של 2-4 שנות ניסיון, בעלת ניסיון בתפקידים משפטיים מאתגרים".
מחבר המאמר: עו"ד עמוס איתן, Head of AI Legal Governance at Wix

