→ חזרה לספרייה הדיגיטליתמאמר

ישראל מיישרת קו עם האיחוד האירופי

ישראל מיישרת קו עם האיחוד האירופי

מוכנים? היכון? צא - ישראל מיישרת קו עם האיחוד האירופי בכל מה שקשור להגנה על פרטיות

כותב המאמר: יזהר לוי, ראש תחום פרטיות, ראפיד

נותרו עוד שבעה חודשים בלבד עד לכניסתו לתוקף של תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1982 ("תיקון 13״) והתעשיה כמרקחה.

אני משער שרובכם כבר קרא על התיקון בתקשורת, שמע עליו מקולגות ואולי אפילו נכח בכנס בנושא. בכתבה הזו אני רוצה להתייחס לשאלה: האם באמת מדובר בתיקון יוצא דופן ומה המשמעות שלו בפועל בטווח הקרוב?

תשובות לשאלות יכולות פעמים רבות להיות פשוטות וגם פה - לא צריך לסבך את התשובה משום שהיא פשוטה - חד משמעית מדובר בשינוי פורץ דרך וישראל יכולה סוף סוף להתגאות בעצמה על כך שהיא מאמצת חוק מודרני, מכבד וחשוב בתחום הגנת הפרטיות בעידן שבו ״״מידע אישי״ הוא לא רק הזהות שלנו אלא גם - ובעיקר - נחלת הכלל.

אז מה כל כך מהפכני בחוק החדש? אני אתייחס לשלוש נקודות עיקריות:

דבר ראשון ההתייחסות לפרטיות ״זזה״ מהסתכלות צרה ונקודתית. תחת החוק הישן, ההתיחסות היא בעיקר ל-״פרטיות ישנה״ (טרום העידן הטכנולוגי). תיקון 13 מבקש להסתכל ולהגן על מידע אישי וכן למי הוא שייך. ההגדרה של ״מידע אישי״ מעידה על כך

״נתון הנוגע לאדם מזוהה או לאדם הניתן לזיהוי; לעניין הגדרה זו, ”אדם הניתן לזיהוי“ – מי שניתן לזהותו במאמץ סביר, במישרין או בעקיפין, ובכלל זה באמצעות פרט מזהה, כגון שם, מספר זהות, מזהה ביומטרי, נתוני מיקום, מזהה מקוון, או נתון אחד או יותר הנוגע למצבו הפיזי, הבריאותי, הכלכלי, החברתי או התרבותי״.

שימו לב עד כמה ההגדרה רחבה. יצוין כי בחוק הישן מידע מוגדר בצורה מאד כללית (מעין רשימת סגורה ולא ברורה של מה זה מידע שגם חופפת ברובה להגדרה של ״מידע רגיש״).

דבר שני הוא חיזוק משמעותי של הרשות להגנת הפרטיות (״הרשות״). מעבר לסמכויות שהרשות קיבלה בחוק באמצעות כלי האכיפה הרבים, היא הופכת עכשיו לשחקן משמעותי בזירה הפוליטית והמשפטית. אני מגיע להרבה מאד כנסים בהם הרשות לוקחת חלק פעיל ומשמעותי ונראה שהיא מבינה היטב את הכוח וההשפעה הרבים שניתנו לה כעת. הרשות הוציאה מספר הנחיות וגילויי דעת בתקופה האחרונה שמעידים על חיזוק מעמדה ואני ממליץ בחום לעיין בהם לרבות הנחיה 1/24 שעניינה תפקיד הדירקטוריון בקיום חובות התאגיד לפי תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע).

דבר שלישי שדובר עליו הרבה ולכן אזכיר אותו בקצרה היא החובה למנות ממונה על הגנת הפרטיות. נזכיר שעד היום החובה התייחסה רק לממונה על אבטחת מידע מה שיצר מצב שבחברות ישראליות נושא הפרטיות ישב תחת פונקציה זו בארגון. החובה הזו משמעותית לא רק מבחינה משפטית אלא אף מבחינה ארגונית והיא מלמדת על כך שפרטיות היא דיציפלינה בפני עצמה לא פחות חשובה מדיציפלינות אחרות בארגון - אולי אפילו יותר.

וכעת לשאלה מה עושים? נתחיל ונאמר שמצד אחד אין עוד הרבה זמן - שבעה חודשים זה תקופה יחסית קצרה. מצד שני, יש עוד די זמן להתחיל ולהתכונן להטמעה של תיקון 13, וגם אם ארגונים לא יהיו מוכנים עד ה-14 באוגוסט, יום כניסתו לתוקף של תיקון 13, אבל כן יראו שהם בכיוון אפשר להניח שזה יהיה מקובל על הרשות.

הדבר הראשון שצריך בעיני לעשות הוא - מה שנקרא - ״ללכלך את הידיים״. למה הכוונה? חייבים להתחיל להבין מה קורה עם כל המידע בארגון. קוראים לזה מיפוי - זו בעיני מילה קצת טכנית. כשמדברים על מיפוי, צריך להבין שזה הרבה מעבר - המטרה שלכם היא גם להבין איך הארגון מנהל את המידע שלו אבל גם להבין מי הם מקבלי ההחלטות בעניין ואיך אפשר לרתום אותם למהלך. לדוגמה - מי מנהל מידע על עובדים בארגון וכיצד זה נעשה? משאבי אנוש זו תשובה לא מספקת - צריך לדעת מי למשל אחראי על מערכות משא״נ, וידע לתת מענה לבקשות שלכם, להסביר לכם על תהליכים ולראות איך הם מתבטאים ברמה האופרציונלית והמידעית. זוהי כמובן רק דוגמה אחת מני רבות. אני חושב שהדרך הכי טובה היא פשוט להתחיל להיפגש עם אנשים, להכין מצגת ראשונית על החוק, ואחר כך להתחיל לעבוד בצורה מסודרת - מחלקה מחלקה - להבין את הסקופ כולל באמצעות שאלונים. נכון - זה נשמע סיזיפי אבל זה הכרחי בעיני. אפשר גם להיעזר בכלים אוטומאטיים וספקים חיצוניים אבל לדעתי זה פחות אפקטיבי. יש ערף מוסף לכך שהתהליך יתנהל באמצעים יותר ״ידניים. לארגונים גדולים זה יכול בהחלט להיות אתגר ויתכן שעבורם, שימוש בספק חיצוני שמנטר את כל מאגרי המידע ומסמן אותם יכול לעזור. אני סבור שהליך של מיפוי אנושי נדרש בכל זאת - כרובד נוסף על ההליך האוטומאטי/טכנולוגי.

אחרי שסיימתם את פגישות המיפוי (או יותר נכון תוך כדי הפגישות הללו), תצטרכו לשבת ולהזין את כל המידע הזה למה שנקרא מסמך הגדרות מאגר - מעין סיכום של כל הממצאים שלכם. במקביל, תוכלו לראות איפה הפערים והסיכונים שלכם ולתחיל לעבוד על הטמעה הלכה למעשה. לדוגמה, גיליתם שיש לכם 40 ספקי שירות - האם אתם יכולים לזהות אותם? מה אתם יודעים עליהם? איזה מידע הם מחזיקים והיכן? ממתי ההסכם איתם (אם בכלל)? או למשל אם יש לכם מידע על הרבה מאד לקוחות משנת 2010 - ברור שתצטרכו מיד לתת לזה את הדעת ולהוסיף לתכנית שלכם את נושא מחיקת המידע. מאידך אם אתם חברה חדשה - יכול להיות שהפוקוס יהיה בלייצר יש מאין נהלים, הסכמים וכללי ניהול מידע - כלל ארגוני. חשוב לציין שתקנה 2 לתקנות אבטחת מידע, מחייבת שיהיה בידיכם מסמך הגדרות מאגר ולכן יוצא שמיפוי הוא הכרחי.

אחרי שעברתם את שני השלבים האלה מצבכם יהיה טוב ותוכלו להתחיל לבנות תכנית פרטיות רוחבית בארגון, כולל נהלי פרטיות, מדיניותת רישום/דיווח מאגרי מידע, ניהול מידע על עובדים וכיוצ״ב.

הטמעה של רגולציה חדשה היא איננה תהליך של קו לינארי עם התחלה, אמצע וסוף. מדובר בתהליך מעגלי יותר שיצריך ממכם המון ריכוז, מחשבה, אי ודאות, חישוב מסלול מחדש ועבודה קשה.

עברו הימים בהם תפקידו של היועץ המשפטי האחראי לתחום התמצה במענה לסוגיות פרטיות נקודתיות ועדכון נהלים בסיסי שנתי. כעת נידרש לקחת תפקיד פרו אקטיבי של ניהול סיכונים מתמיד.

כותב המאמר: יזהר לוי, ראש תחום פרטיות, ראפיד

תגובות