הקמת מחלקת קומפליינס

המאמר נכתב ע"י עו"ד חיים גלפנד, סמנכ"ל ציות וסגן יועמ"ש בקבוצת NSO בשיתוף עו"ד יעקב יוזף, עו"ד במחלקת הקומפליינס של NSO
קומפליינס – מה זה? ולמה אין לנו מילה טובה לזה בעברית?
מה זה קומפליינס – ציות? אכיפה? קומפליינס? רגולציה? אתיקה? ושאלות המשנה הנגזרות מזה – איך קוראים לראש המחלקה – קצין ציות ראשי? ראש מחלקת הקומפליינס? CCO (Chief Compliance Officer)? קצין קומפליינס? ואיך קוראים לעובדים הנוספים במחלקה – קציני ציות? עו"ד במחלקת הקומפליינס? ואם הם לא עו"ד – באנגלית יש מושגים רבים – Compliance Officer, Compliance Counsel, Compliance Specialist, Compliance Manager, Compliance Analyst וכו' – אבל מה בעברית?
נכון – אולי קצת עניתי על השאלה הראשונה כבר בכותרת שנתתי למאמר – אבל צריך עדיין לדון למה אני מעדיף את המונח הלועזי על פני החלופה העברית שלה. בהמשך המאמר, נדון בעצם הגדרת התפקיד והדילמות הסובבות אותו – ומכל מקום, לשם הנוחות, אני אשתמש בעיקר במונחים קצין ציות ו/או CCO.
אז קודם כל, אני לא הגעתי מהאקדמיה ללשון עברית ולכן הדיון במאמר הזה לא יהיה לגמרי לשוני, אלא יהיה קשור לאיך שאני רואה את תפקידה של המחלקה הזו בתאגיד. לצורך פיתוח הדיון נקדים שאלה נוספת – מה תפקידה של מחלקת הקומפליינס?
לעניות דעתי תפקידה של מחלקת הקומפליינס היא ליזום דרכים וליישם אמצעים שמטרתם לוודא שהחברה פועלת בהתאם לאמות המידה ה-לבר עסקיות אליהן החברה מחויבת. המשפט הזה דורש ניתוח.
אתחיל בהגדרה הפשוטה יותר – במה אני מתכוון "לבר עסקיות" או יותר נכון במה אני לא מתכוון "לבר עסקיות" –לדעתי, אין תפקידה הטיפוסי של מחלקת הקומפליינס לוודא שהחברה עומדת בהחלטות העסקיות שלה. לשם הדוגמא, אם חברה קבעה לעצמה אמות מידה פיננסיות לסוג העסקאות אותן היא מעוניינת לבצע, הגדרות לגבי חוסנם הפיננסי של לקוחות/ספקים או רמת אמינות בבקרת איכות של ספקים – אלו נושאים אשר לדעתי אינם במהות או בליבת העשייה של מחלקת הקומפליינס, אלא באחריותם של המחלקות האחרות בחברה – פיתוח עסקי, מכירות, הנהלת חשבונות או הרכש (למרות שניתן להשתמש בכלים של מחלקת הקומפליינס לוודא כי מטרות ויעדים אלו מומשו).
משהגדרנו מה לא כלול במחלקת הקומפליינס, מהן בעצם "אמות מידה שהחברה מחויבת אליהן"? לדעתי, זוהי הגדרה רחבה הכוללת בתוכה גם חובות חוקיות ורגולטוריות שחלות על החברה (חובות משפטיות), בצד "טווח ביטחון" או סייגים שהחברה קובעת לעצמה לשם שמירה על אותן חובות משפטיות. מעבר לכך, חברה יכולה להחליט לאמץ אמות מידה שאין לה מקור חוקי או חובה על פי דין ליישמם, כמו לאמץ אמנות בינלאומיות שלא חלות במישרין על החברה, הנחיות לא מחייבות, אמות מידה מקובלות בתעשייה (benchmarks) או שיטות עבודה מומלצות (best practices) של גופים בינלאומיים או פשוט לקבל החלטה כי היא פועלת בהתאם לחוק מחמיר יותר של מדינה זרה שאין לו תחולה ישירה על החברה. בנוסף, לפעמים חברות מחליטות, מסיבות אתיות, לאמץ לעצמן התנהגויות שונות על אף שאין שום בסיס פורמלי או מקור חוקי לרעיונות אלה. מי שבסופו של דבר יקבע איזה סטנדרט אתי לאמץ יהיו הנהלת החברה והדירקטוריון שלה, לפעמים לאחר המלצה מטעם ה-CCO.
ניתן כמה דוגמאות – חובות חוקית ורגולטוריות כוללות בתוכן, בין היתר, איסור מתן שוחד לעובדי ציבור זרים תחת סעיף 291א לחוק העונשין או חובות החלות על מוסדות פיננסים מבחינת החוק או הוראות נב"ת החלות על תאגידים בנקאיים. אותו טווח ביטחון יכול להיות, לדוגמא, שכחלק מתוכנית ציות, החברה תחיל איסור על מתן מתנות מעל 50$ לאף גורם שאיתו החברה באינטראקציה עסקית כלשהי- למרות שעל פי חוק לא כל מתנה מעל 50$ לכל גורם, יהיה אשר יהיה, בהכרח תהווה עבירה על החוק או על הוראות מחייבות של רגולטור כלשהו. מצד שני, יכול מאוד להיות שהכלל שנקבע אינו "אמירה אתית" של החברה– אלא הדבר נובע מהרצון לוודא עמידה בדרישות החוק, ולהתרחק כמה שניתן מהאיסור הפלילי כדי לצמצם, ככל הניתן, את החשיפה המשפטית.
יישום אמנות בינלאומיות או שיטות עבודה מומלצות של גופים בינלאומיים – לדוגמא ה-UN Guiding Principles on Business and Human Rights הינן הנחיות לא מחייבות של האו"ם שחברה יכולה להחליט לאמץ, זאת באמצעות קביעת כללים ופרקטיקות שונות המוודאים את יישומם הנכון. ההחלטה של החברה ליישם כללים ונורמות לא מחייבים יכולה לבוא מעמדה אתית כי זה דבר הראוי לעשות מבחינה נורמטיבית, אך גם יתכן כי לחברה שיקולים נוספים– כך, למשל, החברה חושבת שבעתיד הקרוב הכללים הלא-מחייבים יהפכו למנדטוריים, יישום הכללים יעמידו את החברה במצב תחרותי טוב יותר וישפרו את מעמדה בתעשייה, אימוץ הכללים נותן ערך לבעלי העניין של החברה (stakeholders) של החברה, ושיקולים נוספים.
לבסוף – החלטות אתיות של החברה – אתן כאן דוגמא שאני מודה שאני לא מכיר חברה המיישמת אותם, אבל מדובר על דוגמא אשר לדעתי מבוססת ומונעת משיקול אתי טהור ואין לה שום ביסוס אחר נראה לעין. למשל, חברה שתחליט כי היא קובעת איסור על שימוש במילים גסות בתוך משרדי החברה או בכל אינטראקציה אחרת שהיא תחת חסות או בשם החברה. גם כאן החברה תצטרך לקבוע כללים לעניין – מה מוגדרת כמילה גסה, מה נחשבת "תחת חסות או בשם החברה", וכן כללים נוספת לאופן האכיפה, מה הסנקציות על הפרות, וכיו"ב.
ככל שאנחנו מדברים על קטגוריות שאינם חובה חוקית מלאה, הרי החברה יכולה להחליט אם היא מיישמת את הנושא בצורה גורפת בלי יוצאים מן הכלל, או שישנן סיטואציות הנתונות לשיקול דעת גורמים בחברה היכולים לאפשר החרגות (למשל – אם נחזור לדוגמא של המתנות – אין מתנות מעל 50$ ללא אישור קצין הציות).
אם נחזור להגדרה שהוצעה בתחילת המאמר נותר לנו להגדיר מה הפירוש המשפטי למשפט "לוודא שהחברה פועלת בהתאם". כאן למעשה נכנס כל נושא פיתוח תוכניות הציות ויישומן. תוכנית ציות צריכה בראש ובראשונה לקבוע כללים ברורים שניתן ליישם בחברה, וזאת לאחר שמבינים כיצד הדרישות החוקיות, האתיות ואמות המידה הנוספות שהחברה לקחה על עצמה פוגשות את הפעילות העסקית של החברה (סקר והערכת סיכונים, כתיבת מדיניות, קביעת נהלים וכיו"ב), לאחר מכן, יש לבחון איך מעבירים את המסר הזה לעובדים (הדרכות, הפצה), קביעת גורם אחראי בכיר המדווח להנהלה או לחבר הנהלה בכיר, לוודא שהתוכנית מיושמת בצורה אפקטיבית, לקבוע כללים המאפשרים בדיקת היישום בפועל (בקרה ופיקוח, קביעת מנגנוני דיווח), טיפול נכון בכשלים, אירועי הפרה או חריגה מהנוהל הקיים והפקת לקחים.
דבר נוסף לגבי ההגדרה המוצעת של תפקידה של מחלקת הקומפליינס – יתכן וישנם נושאים מסוימים בתוך החברה שממלאים דה-פקטו את פונקציית הציות, אבל בפועל ממוקמים ארגונית מחוץ למחלקת הקומפליינס או המחלקה המשפטית. יש לכך סיבות רבות – לפעמים היסטורית ולפעמים מהטעם הברור שהתפקידים האלו שדורשים מיומנות מיוחדת – ולכן החברה החליטה למקם אותם במחלקה המקצועית המתאימה יותר מבחינת סט הכישורים הנדרש והאחריות המקצועית המתאימה. כמה דוגמאות לכך – א. הרבה חברות אינן כוללות את האחריות למניעת הטרדות מיניות כחלק ממחלקת הקומפליינס, כנראה הן מסיבות היסטוריות (החוק מחייב ממונה על הטרדות מניות הרבה לפני שלרוב החברות היו מחלקות קומפליינס) והן כנראה בגלל החשיבה שממונה על הטרדות מניות צריך להיות בעל יכולות יומיומיות הנמצאים יותר במחלקת HR; ב. ממונה על בטיחות – למיטב ידיעתי, ברוב החברות זה מטופל במחלקת הלוגיסטיקה/תפעול – הסיבה העיקרית קשורה ככל הנראה למיומנות המיוחדת שנדרש לרוב לתפקיד זה שמגיע יותר מתחומי ההנדסה ו/או בטיחות וגהות; ג. CISO – יש מחברות שאני מכיר שאכן ה-CCO הוא גם ה CISO– אבל אני גם מכיר הרבה חברות שמחברות את התחום הזה לתחום ה IT וזה בעיקר בגלל ה Skill Set הנדרש.
על אף שפונקציות אלה נמצאות מחוץ למחלקת הקומפליינס חשוב שמחלקת הקומפליינס תשתף פעולה עם הגורמים האלה לוודא אחידות רעיונית בין התוכניות השונות (לדוגמא בעניין תדירות ההדרכות, דרכי דיווח, פעולות שיש לנקוט בעקבות הפרת הכללים) ככל שניתן. אפשר לשתף פעולה גם בהדרכות מאוחדות ובשבועות קומפליינס.
לאחר שהגדרנו את תפקיד מחלקת הקומפליינס נחזור לדון בשם הראוי. ממה שציינו קודם ניתן להבין למה אני פחות מתחבר לשמות שמדברים על רגולציה ו/או אתיקה – לדעתי הם מפספסים חלק גדול מתפקיד המחלקה וגם השילוב של שני המילים (מחלקת רגולציה ואתיקה) לדעתי מתייחס רק לקצוות של ההגדרה ועדיין חוטא למטרה.
ציות, על פי מילון אבן שושן מוגדר כ-"שמיעה בקול משהו, כניעה לציווי, הקשבה לפקודה ומילויה". מעבר לדגש שהגדרה זו שמה על משמעת שנשמע יותר תואם לטירונות או בית כלא, הוא שם דגש רק על חלק מאוד קטן בתפקיד – הוא לא מתייחס כלל לחלק של בניית התוכנית וההדרכה ורק מתייחס לחובה לציית. הדבר נכון עוד יותר כאשר משתמשים במילה אכיפה.
גם המילה קומפליינס היא פחות ממושלמת – מעבר להיותה מילה לועזית – גם בה מושם דגש על הצד הציותי של העניין. יחד עם זאת, אחד הפירוש שמילון Webster מציע למילה הוא “as in adherence; the following of a custom, rule or law". לדעתי זוהי המילה הקולעת ביותר מבין כולם והשימוש הבינלאומי הרחב רק מחזק את זה.
אז למה בכל זאת אני משתמש במילה קצין ציות? פשוט כי "קצין קומפליינס" לא זורם לי או מתגלגל על הלשון, וצריך מונח עברי, ובכל זאת ציות זה כנראה התרגום הכי קרוב שיש למילה קומפליינס. אז עד שימצא מילים טובות יותר אני הולך על האופציה הזו – מחלקת קומפליינס, וקצין ציות (ראשי), ראש מחלקת קומפליינס או (Chief) Compliance Officer, וכן, בהתאמה תוכנית ציות או תוכנית קומפליינס.
ואשר ליתר חברי המחלקה – יש לי קושי מסויים עם השימוש במילה קצין או Officer לגבי כל חברי המחלקה. בדין הישראלי יכול להיות לזה השלכות בהגדרה של אותם גורמים כ-"נושאי משרה בכירה" או למצער "נושאי משרה". אולם, נכון שהפסיקה בודקת את המהות ולא הטייטל (וכלשון החוק – "אף אם תוארו שונה"), אבל עדיין עצם ההגדרה עשויה ללמד – באופן שגוי או לא – על התפקיד, האחריות והחשיפה הנלווית לתפקיד. אז מה בעצם ההגדרה הנכונה לקומפליינס ולאיש המקצוע העוסק בקומפליינס? אני פתוח לרעיונות.
המאמר נכתב ע"י עו"ד חיים גלפנד, סמנכ"ל ציות וסגן יועמ"ש בקבוצת NSO בשיתוף עו"ד יעקב יוזף, עו"ד במחלקת הקומפליינס של NSO

