מחבר המאמר: סא״ל עו״ד יזהר יצחקי | ראש תחום החדשנות וניהול הידע | הפרקליטות הצבאית | 5 במארס 2025

על אימוץ בינה מלאכותית במקצועות המשפט
ובקהילייה המשפטית בישראל
(או: די ליראת טכנולוגיה, הלאה הלודיזם!)

מערכת המשפט הישראלית סוערת תמיד, ובתקופה זו באה עלינו עוד מערבולת – סביב השימוש בבינה מלאכותית בקרב משפטנים.

עורכי דין ועיתונאים מזדעזעים מעורכי דין רשלנים. הם שוצפים בכעסם על מי שניסחו כתבי טענות בהם הפנו עורכי הדין לפסקי דין שלא קיימים. בימים האחרונים, ראשית חודש אדר להרבות בו שמחה, שולחים לי חברים קרובים ורחוקים – אולי כי הפכתי במעגליהם החבריים לעין #AIEvangelist – עוד כתבה, עוד פוסט, עוד דעה, על הכשל האתי החריף, על הצורך בפתיחת הליכים משמעתיים, על איום בשלילת רישיונות ועל משרדי עורכי דין אחראיים ורציניים להפליא, שהחליטו לשים סוף לקונדס: ״אצלנו עורכי הדין לא ישתמשו ב-AI!״.

רוב רובם של תורמי השמן למדורה נשענים על שניים או שלושה פסקי דין שנתפרסמו ברבים, ובראשם שתי החלטות חשובות של בית המשפט העליון ובהן ביקורת חריפה על עורכי דין שכשלו בהבאת ״ציטוטי הזייה״ של פסיקה שלא הייתה ולא נבראה (בג״ץ 38379-12-24‏ ‏ פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים ירושלים, בג״ץ 23602-01-25‏ ‏ העמותה לקידום זכויות הכלבים נ' שר החקלאות).

שני פסקי הדין מרתקים, כאשר האחד היה בגדר ״כרטיס צהוב״, והשני בגדר ״כרטיס כתום״, לעורכי הדין שכשלו.

לכך מצטרפות גם אזהרות של ספקי שירותים משפטיים, חלקן זהירות ומבטיחות התקדמות בעת הקרובה, וחלקן מזכירות את פרק אזהרות ה-״הוי״ לישעיהו הנביא.

אזהרת אתר ״נבו״ הוותיק מפני שימוש בבינה מלאכותית, המוביל להזיית פסקי דין פיקטיביים שהומצאו על ידי בינה מלאכותית (תצלום מתוך האתר; שמרתי את תמונת ההודעה, שכבר אינה מקוונת, כתיעוד היסטורי הכרחי)

המדפסת והלודיט

כל זה מזכיר לי פרק היסטורי שאני משתדל לזכור, ואני מודה שאני לא זוכר מפי מי שמעתי על אותה התרחשות לראשונה (אולי, וסביר מאוד – מפיו של מורי ד״ר תומר סיימון, איש חברת מיקרוסופט ישראל):
התנגדות אגודות הסופרים והמאיירים סביב פריז של המאה ה-15, למכונות הדפוס של גוטנברג.

אולי זו אותה החרדה, אותה רתיעה מטכנולוגיה שמאיימת על הסדר הקיים. מכל מקום, התנגדו הסופרים והתנגדו המעתיקים, ובסוף בעיקר הסבו נזק ועיכוב.

בית דפוס פלמי, "אימפרסיו ליברורום" (הדפסת ספרים); נוצר באנטוורפן, בין השנים 1580 – 1605 לספירה
(המוזיאון הבריטי, לונדון).

בראייה היסטורית, כמובן שכל מאמץ להתנגד הותיר רושם דל מאוד (והנה נזכרתי בעוד דוגמה, התנגדות הלודיטים של בריטניה; אך הגון יהיה להזכיר שההתנגדות הייתה גם בקרב אנגלים וגם בקרב צרפתים, ואליהם נוסיף גם את האימפריה הטורקית שהתנגדה לדפוס מטעמים דתיים).

המתנגדים לטכנולוגיות יעילות ומהפכניות להפליא מוצאים עצמם בדרך כלל כמי שתרומתם גורמת במקרה הרע לנזק כלכלי מיותר, ובמקרה הטוב, מסתכמת בתוספת הערת שוליים אנקדוטלית למהלך ההיסטורי, מתאבן לשיחה; יש לשער שבדיוק כזה יהיה גורלו של מאמץ עיכוב והצבת חסמים במקרה הנוכחי של בינה מלאכותית בעולם המשפט, מאמץ שלדעתי אינו אלא גיהוק קטן במסע ליעד ברור מאוד, להטמעת מלוא יכולות הפקת התוכן והאינפרנציה של בינה מלאכותית בעולם המשפט. אני רוצה להאמין, שאם לא נייצר כשלי שוק מיותרים, יהיה זה מסע מקצועי שיתאפיין בקצב האימוץ הגבוה והאפקטיבי ביותר שיכול לאפיין איזה מקצוע מרשימת ״המקצועות החופשיים״ (#LiberalProfessions)  בעידן המודרני.

ועדיין, חיים אנו כעת, וחווים אנו את מעגלי השיח של מקצועות המשפט כעת, ואני רוצה להיות בין הקולות שמבקשים להנמיך את הלהבות ולוודא שאנחנו ״נכנסים לעקומה החדה״ במהירות, בזווית ובמיקום יחסי נכונים; שלא נמצא עצמנו בשולי המסלול ובעוד החמצה, מני כמה שאני יכול למנות, של הזדמנות טכנולוגית לשפר את העשייה המשפטית.

ההרתעה והענישה חשובות; הלמידה וההכשרה חשובות יותר

אי-אז לפני 20 שנים, שמעתי בכיתות הפקולטה למשפטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן, מפי פרופ׳ אהרון אנקר או שמא היה זה מפי השופט ד״ר שאול אבינור, אבחנה, ביקורת, ספק מבודחת ספק כעוסה – על "מבחן המשקפיים" ההיתולי להפרכת טענות לרשלנות מקצועית ולטענות ״כשל בייצוג״ ביחס לפועלם של עורכי דין. המבחן פשוט, פיזי ומכריע להכעיס – אם נניח משקפיים מתחת לאפו של עורך הדין ונמצא שיש עליהם אדים (כלומר, אם החבר המלומד נושם) – הרי הוא כשיר לעסוק במקצוע!

 אילוסטרציה למבחן המשקפיים (Ideogram)

על אודות המבחן הנ״ל
למדתי כאשר סקרנו את הביקורת ארוכת שנים על הצבתו ואכיפתו של סטנדרט מינימלי להחריד בכל הנוגע לכשירותם של עורכי דין לתפקידם החשוב כקציני בית המשפט.
הם הרי טועים, כל הזמן. למעשה, כמעט תמיד יש עורך דין אחד שמציג טענות שגויות, או סתם כך פחות טובות, פחות רלוונטיות ופחות מתאימות מאלה של בר-פלוגתו המשפטי;
לפעמים חלקם עושים זאת בצורה רשלנית.

זה קורה. צריך לטפל בתופעות הללו, למזער אותן, אך קשה לומר שדווקא נטילתם, הרחקתם או פסילתם של כלים זמינים תפתור את הבעיה.

נשאלת השאלה, כמובן, מדוע דווקא כניסת בינה מלאכותית למשחק מעוררת את אבירות ואבירי המערכת לדרוש סטנדרטים גבוהים?

החסרו לנו עד היום כתבי טענות שערורייתיים? עורכי דין שממחזרים כתבי טענות מגוחכים, ובהם בבירור קטעים על קטעים של גזרי Copy-Paste? גם כטרום-מתמחה צעיר וגם כעורך דין ותיק, זכורים לי כמה מעורכי הדין הטובים ביותר, בשירות המדינה ובמגזר הפרטי כרקמה מקצועית אחת, שמשחזרים ומשכפלים פסקאות קבועות (למשל, לגבי טענות מקדמיות בבג״ץ) ובהן עשרות אזכורים שספק אם עורך הדין השני או השלישי במספר וספק גדול אם בכתב הטענות החמישי או השישי במספר טרח מאן דהוא לבדוק אם כל החלטה והחלטה, רציו ואוביטר, מתכנסת למסקנות הנדרשות – ואם שמא, אין מקום לאבחון, לעדכון, או להסתייגות. אפשר לזכור גם התנהלויות מוזרות, חריגות ומטרידות יותר מאלה.

היכן הייתה דרישה דומה להחרפת האיסורים האתיים והאכיפה האתית כלפי העתקות שגרתיות מכתבי טענות קודמים? כלפי העתקות מכתבי טענות של קולגות? כלפי טיעונים מופרכים המועלים מדי יום בבתי המשפט? אפילו כלפי שימוש לרעה בהליכים, בבירור לפי עצתו של עורך דין שפרנסתו באה לפני טובת לקוחו או שמא טובת לקוחו באה לפני האתיקה הבסיסית בשירותים? כלפי פרשנויות מעוותות של פסקי דין?

ומה חשבנו לעצמנו, כשהסמכנו כל כך הרבה עורכי-דין בלי לעדכן את מסלולי המקצוע ובלי לתכנן את תהליך לימודם ואת התפתחותם מקצועית לאורך שנים? הידעתם לדוגמה, שרואי חשבון, וכמדומה גם מורים, נדרשים להשתלמות שנתית כעניין שבחובה?

הלאה, מה עשינו כדי לטפל בחשש הכבד לכך שכמה וכמה מעורכי הדין בשורותינו נמצאים במקום שגוי על הסקאלה שבין עסקנות ומאכעריות (אפקטיביות, לא נכחש) לבין שכלתנות ונאמנות?

הבינה המלאכותית מזמינה את הביקורת כי היא טכנולוגיה, משום שהיא תופעה משבשת, משום שהיא מתפתחת בקצב קשה להכלה, אולי גם משום שהיא מבוססת על מדע קשה לפענוח ולהבנה על-אתר – ובעיקר משום שהיא ״מגיעה מחוץ למקצוע״ ומספיק משמעותית בשביל לאיים על הגמוניות או מרחבי שליטה מסוימים, שיש מי שיעדיפו שיישארו כמות שהם.

לכן, חושדני, נגזר על מבשריה של הבינה המלאכותית בעולם המשפט והמקדימים לאמצה שהם יהיו קורבן כמעט מתבקש למאמצים להצרת רגליהם ואולי להפניית משאבים למלחמה בתופעות שליליות; ואם יש כאלה, גם אם הן קלות לפיתרון ולאבחון כגון ״הזיות התוכן״ של מנועי בינה מלאכותית יוצרת – הן ישמשו לבטח קרדום לחפור בו. ישנם אמנם תופעות שליליות, אך להערכתי אינן אלא תוצרי לוואי, התרחשות שוליים בוסרית, במהפכה שהיא בסך הכל מאוד חיובית לעשיית הדין ולהנגשת הצדק. הכל, בעוד שבעיות מהותיות יותר במערכת המשפט ובמקצועיותם של עורכי הדין נותרות ללא מענה.

אגב, אני לא קורא להעניש, להדיח, או להרחיק. לטעמי נכון להרחיב ולהגמיש את גבולות המקצוע, לכל דורש בעל מסוגלות וכשירות. יחד עם זאת, אני חושב שצריך להשקיע באוריינות, בהשתלמויות, במעגלים לימודיים, בפיתוח תרבות מקצועית שתבוסס על גישת למידת-חיים מתמשכת (LifeLongLearning, #LLL) בלתי מתפשרת, עם מקסימום הזדמנויות לצמיחה מקצועית של עורכי הדין, מי שמבקשים ונדרשים לשמש שמן הסיכה בחברה, בכלכלה, במשק ובציבוריות הישראלית.